מה לקנות ומה לאכול בשוק מחנה יהודה

יש שתי דרכים להיכנס לשוק מחנה יהודה. אפשר לבוא לאכול — ואז השוק הוא שורה של דלפקים, כיסאות גבוהים וריח של גריל. ואפשר לבוא לקנות, ואז הוא משהו אחר לגמרי: מאות דוכנים שמוכרים דברים שאפשר לקחת הביתה, ורובם ייתנו לך לטעום לפני.

המדריך הזה על הדרך השנייה.

חלבה

הדבר הראשון שרואים, ובצדק. החלבה בשוק לא נמכרת ארוזה אלא בגושים — צילינדרים בגובה חצי מטר שנחתכים במקום לפי משקל. פיסטוק, שוקולד, קפה, וניל, ועוד עשרה טעמים שמשתנים בין דוכן לדוכן.

הכלל היחיד שכדאי לדעת: תמיד תבקש לטעום. זה מקובל לחלוטין, אף אחד לא יסתכל עליך מוזר, וההבדל בין חלבה טובה למצוינת מורגש בביס אחד. וקחו פחות ממה שבא לכם — היא עשירה בהרבה ממה שנראה.

פיצוחים ופירות יבשים

הדוכנים הארוכים עם עשרות תאים פתוחים: שקדים, אגוזי מלך, פיסטוקים, גרעינים, ולידם משמש, תאנים, תמרים ומנגו מיובש. גם כאן טועמים לפני.

הפירות היבשים בשוק זולים משמעותית מהסופרמרקט, והאיכות בדרך כלל טובה יותר. אם אתם קונים לאירוח — זה המקום.

חלקום

מלבנים מכוסים אבקת סוכר, בקערות ענק. בדוכנים המסודרים יש שילוט לכל טעם: קלאסי אדום, קלאסי לבן, פיסטוק, מנגו. לצידם טחינות בצנצנות ובקלאווה.

החלקום הוא מהדברים שקל לפספס בשוק כי הוא לא צועק, והוא אחת המזכרות הטובות ביותר — הוא נשמר שבועות ולא נמעך בתיק.

ולידו, בכמה דוכנים, כנאפה — שנאכלת חמה במקום ולא נלקחת הביתה. אם אתם רואים מגש שיוצא עכשיו מהתנור, זה הרגע.

גבינות

שתי כתובות ברחוב עץ החיים, שתיהן ותיקות:

באשר פרומז'רי, עץ החיים 53 — חנות גבינות עם מבחר אירופי, מעדנים ויינות. הסניף בשוק נפתח בשש בבוקר ביום שישי, שעה שבה רוב העיר עוד ישנה והשוק כבר בשיא.

מעדני צדקיהו, דוכן הגבינות בעץ החיים 63 — חלק מהרשת שפועלת בשוק מ-1967.

זיתים ומעדנייה

מעדני צדקיהו התחילו כאן ב-1967 בדיוק בזה — זיתים. היום זו רשת עם שלושה דוכנים ברחוב עץ החיים: המעדנייה הראשית בעץ החיים 70, דוכן הגבינות ב-63, וסניף בשרי עם ישיבה ב-27 שפתוח גם בערב. הכל כשר.

הזיתים בשוק נמכרים ממיכלים פתוחים בעשרות סוגים, וגם כאן — טועמים.

פירות וירקות

זה עדיין שוק ירקות, גם אם קל לשכוח את זה בין הברים. הסמטאות הפנימיות הן המקום: מחירים נמוכים משמעותית מהסופר, ובשעות הערב של יום שישי, כשהדוכנים רוצים להיפטר מהסחורה לפני שבת, הם צונחים.

אלכוהול

בשוק יש כמה עמדות יין ובירה שעובדות כמו חנות ולא כמו בר: מדפים עם בקבוקים, מחירים כתובים על שלטי קרטון, ולפעמים מבצע על יין באיזור ה-25 עד 35 שקלים. זה לא מקום למומחים, אבל אם אתם צריכים בקבוק לארוחה בערב — הוא זול יותר מכל חנות בעיר.

ומתי לבוא

בוקר של יום חול — הכי רגוע, הכי קל לדבר עם המוכרים, והכי קל לטעום.

יום שישי בבוקר — השוק בשיא שלו וגם בעומס שלו. אם אתם באים לחוויה, זה הזמן. אם אתם באים לקנות ברוגע, לא.

יום שישי אחר הצהריים — השעה הכי טובה למחירים, והכי גרועה לבחירה. מה שנשאר, נשאר.

ואם נשארתם לאכול

הכתבה הזאת על מה לוקחים הביתה, אבל קשה לצאת מהשוק בלי לאכול. שלושה מקומות שמייצגים שלושה דורות שונים של השוק:

חצות, אגריפס 121 — הוותיק שבהם. נפתח ב-1970 על ידי האחים אברהם ומיכאל עג׳מי, והדור השני ממשיך. המעורב הירושלמי הוא מה שעשה לו את השם, והשם עצמו בא מהקונספט שהיה חלוצי אז: פתוח מחצות ועד השעות הקטנות. גם היום סוגרים "עד הלקוח האחרון".

חלאתי, האגוז 9 — חלה במילוי שניצל, עם חציל ומטבוחה. פשוט, כשר למהדרין, ואחד התורים הקבועים בשוק.

נונה, התות 3 — בר מופלטות על שם סבתו של השף איציק לוי. המופלטה כאן היא לא קינוח אלא בסיס למנה מלאה: מנת הדגל, "הגענו למחנה יהודה", היא מוצרלה, גבינה בולגרית, פסטו כוסברה, פלפלים קלויים ועגבניות מיובשות.

שלושתם כשרים, ושלושתם סגורים בשבת.

שלושה דברים שכדאי לדעת

קחו מזומן. רוב הדוכנים מקבלים אשראי, אבל לא כולם, והתור לא אוהב לחכות.

אל תפחדו לבקש חצי. חצי קילו, מאה גרם, שתי חתיכות — זה שוק, לא סופר.

טעמו. זה הכלל היחיד שחוזר בכל סעיף כאן, והוא באמת החשוב ביותר.