סו + מפגש עם הבמאי

על האירוע

חורף ניו-יורקי קר. סו היא עוד אחת מאותן נשמות גלמודות המאכלסות את העיר – אישה אטרקטיבית בת 30 פלוס שמתגוררת בדירת סטודיו זעירה במנהטן ומסתתרת מאחורי משקפי שמש כהים וקול נוגה. הייאוש הגדול מופיע אחרי שהיא מאבדת את עבודתה. בכל הנוגע לכסף קטן אין לה כל כך בעיה – תמיד יש נשמות טובות שיוותרו על מחיר הקפה או הוויסקי. הצרה האמיתית היא הבדידות, ואת המפלט ממנה היא מוצאת בגברים מזדמנים או בשיחות אקראיות עם נשים שהיא פוגשת בברים. ברגע מסוים נראה כי יש תקווה: אחרי תקופת חיפושים ממושכת היא מוצאת עבודה, ועיתונאי ממינסוטה מגלה בה עניין כן. אבל כאשר הוא נשלח למשימה בת כמה שבועות בהודו מתחוללת הצלילה הגדולה. בסרטו העלילתי השביעי מפגין עמוס קולק סגנון בימוי מאופק ועיצוב קפדני, אבל את עיקר כוחו של הסרט הוא משעין על ההופעה מרשימה ורבת עוצמה שהוא מחלץ מאנה תומסון (הזכורה בין היתר מהופעותיה ב"בלתי נסלח" וב"רומן אמיתי"). הסרט זכה פרס המבקרים הבינלאומי בפסטיבל ברלין, 1997.